חיפוש
  • יעל פקלר

" הייתי רוצה שיראו אותי כמו שאני באמת"


" הייתי רוצה שיראו אותי כמו שאני באמת" הוא אמר לי באחת הפגישות שלנו.. ילד שמגיל צעיר הרגיש שמתייגים אותו, שמנכסים לו התנהגות שלילית ולא באמת רואים את המכלול שלו. את התכונות והיתרונות שלו.

כשהתחלנו להיפגש ההורים "הזהירו" אותי בקושי שלו להיפתח לאנשים, בפרובוקציות שלו, האמירות הקשות וההתנהגות הלא מותאמת. ילד בכיתה ד' שמתארים אותו כילד קשה, שעבר המון מסגרות למרות גילו הצעיר.

ההתחלה הייתה לא פשוטה, הוא השתמש בכול דרך על מנת לזעזע אותי, להרחיק אותי ממנו ומהאפשרות להיפתח אליי. זה היה מסע לא פשוט עד שהצלחנו ביחד ליצור קשר משמעותי.

לבסוף שהוא הבין שאני לא מייחסת לו כוונות שליליות, שאני רואה אותו מעבר למסכות וההגנות שהנפגש שלו יצרה- כדי להגן עליו, כדי לשמור על הקיים. שם התחיל המסע שלנו ביחד לשינוי.

:הייתי רוצה שיראו אותי כמו שאני באמת"" "מה אתה באמת?" שאלתי.. "מה היית רוצה שיראו שלא רואים?"

"הייתי רוצה שידעו שאני לא מתכוון לעשות רע לאף אחד, לפעמיים זה פשוט יוצא לי ככה, שאני בעצם רוצה להיות ילד טוב, זה פשוט קשה לי לפעמיים"

למדנו ביחד כיצד הוא יכול להדגיש את היתרונות שלו, מה הרווחים וההפסדים מלקבע את עצמו בתפקיד הקיים? למדנו לעשות זום אין לדברים חיוביים וזום אוט לתמונה הרחבה שהיא העולם שלו.

פעמיים רבות אנו מתייגים אדם, ילד או דמות לפי התפיסות שלנו. יש לנו יכולת כמו במצלמה להקטין, להגדיל, זום אין, זום אוט ולפעמיים פשוט צריך לנקות את המצלמה 😉

*השיתוף נעשה בהסכמה וללא פרטים מזהים.

יעל פקלר מרכז אגם

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול